|
|
כשמזקיקים הרגשה , בחינת הממשי שבתפיסה , להכרה , הרי היא קרויה הרגשת החושים , והסגולי שבאיכותה , ניתן לתיאור כבר מסירה כשלימות באופן דומה , אם מניחים שלכל אחד יש חוש שווה לחושנו . אבל מן הנמנע לגמרי להניח זאת לגבי הרגשת החושים . כך מן הנמנע הוא למסור לתתרן את אופן ההרגשה הקשור בחוש הריח ; ואף אם אין הוא תתרן , אין אנו יכולים להיות בטוחים , אם יש לו בדיוק אותה ההרגשה מן הפרח כפי שיש לנו . ועוד יותר שונים צריכים אנו לראות את בני האדם לגבי הנעימות או אי ה נעימות בהרגשה של אותו מושא של החושים ; ובשום פנים אין אנו רשאים לדרוש , שהתענוג ממושאים כאלה יהיה מוסכם על ידי כל אדם . תענוג ממין זה , מכיוון שהוא בא אל הנפש על ידי החוש ואנו אפוא סבילים בכך , ניתן לכנותו בשם תענוג שבהנאה . ואילו הפקת נחת ממעשה על שום תכונתו המוסרית , אינה תענוג שבהנאה אלא תענוג שבפעולה עצמית והתאמתה של פעולה זו לאידיאה של יעוד האדם . אולם רגש זה הנקרא מוסרי דורש מושגים , ואינו מייצג תכליתיות חופשית אלא חוקית ; לפיכך אינו בר מסירה כללית אלא באמצעות התבונה , ואם צריך שה תענוג יהיה שווה מין אצל כל אחד , אין הוא ניתן למס...
To the book |
|
|