|
|
בעיקר של הטעם היינו מבינים עיקרון , שהיינו יכולים לכפוף לתנאי שלו את המושג של מושא , ואז היינו יכולים להסיק בעזרת היקש שהוא יפה . אולם זה לגמרי מן הנמנעות . שהרי עלי להרגיש באורח שאינו אמצעי את ההנאה מדימויו , ולא ייתכן שאיש יכפה אותה עלי בנימוקים של הוכחה . לפיכך , אף על פי שמבקרים יכולים , כמו שאומר יום , להתפלפל באופן יותר מסתבר מאשר טבחים , הרי בכל זאת גורל אחד לאלו ולאלו . אין הם יכולים לצפות , שהנימוק הקובע את משפטם ינבע מכוחן של הוכחות , אלא רק מן הרפלכסיה של הסובייקט על מצבו שלו ( של תענוג או של אי תענוג , ( מתוך דחייה של כל הפקודות והכללים . אולם יש עניין , שעליו היו המבקרים יכולים וצריכים להתפלפל , וזה היה מסייע לתיקון משפטינו על הטעם ולהרחבתם .. לא שיסבירו את הטעם הקובע של מין זה של משפטים אסתיטיים בנוסחה המשמשת באופן כללי , מה שאינו באפשר ! אלא שיחקרו את כושר ההכרה ואת עיסוקיו במשפטים אלה , ויבררו בדוגמאות את התכליתיות הסובייקטיבית ההדדית , שציינו אותה לעיל , שצורתה בדימוי נתון מהווה את היופי של המושא . נמצא , ביקורת הטעם היא עצמה סובייקטיבית , ביחס אל הדימוי , שעל ידיו נתו...
To the book |
|
|