§29 על האופניות של המשפט על הנשגב של הטבע

נמצא , השגב אינו שרוי בדבר של הטבע , אלא רק בנפשנו , עד כמה שאנו יכולים להיות מודעים את עליונותנו על הטבע שבתוכנו , ועל ידי כך גם על הטבע שמחוץ לנו ( עד כמה שהוא משפיע עלינו . ( כל מה שמעורר בנו את הרגש הזה—ולכך משתייכת העוצמה של הטבע המזרזת את כ חותינוקרוי אפוא ( אף כי בדרך ההשאלה ) נשגב , ורק עם הנחתה של אידיאה זו בתוכנו וביחס אליה , מוכשרים אנו להגיע אל האידיאה של השגב של אותו עצם , המעורר בנו יראת כבוד , לא רק על ידי עוצמתו שהוא מראה בטבע , אלא עוד יותר על ידי היכולת שנטע בתוכנו לשפוט על אותה העוצמה ללא פחד , ולראות את יעודנו בנשגב ממנה . יש דברים לאין םפור בטבע היפה , שלגביהם אנו מניחים שמשפטו של כל אחד יסכים עם משפטנו , ואנו רשאים גם לצפות לכך בלא שגשגה במיוחד . אך לגבי משפטנו על הנשגב שבטבע אין אנו רשאים בקלות כזאת לצפות לכך שיתקבל על דעתם של אחרים . שכן דרושה כנראה תרבות הרבה יותר גדולה , לא רק של כוח השיפוט האסתיטי , אלא גם של םפיקות ההכרה המונחות ביסודו , כדי שנוכל לחרוץ משפט על מעלה יתירה זו של מושאי הטבע . הלך הנפש המתאים לרגש של הנשגב דורש את קליטות הנפש לאידיאות ; שהרי דו...  To the book