אילו היה למשפטי טעם ( בדומה למשפטי הכרה ) עיקר אובייקטיבי מסוים , כי אז מי שהיה חורץ משפט לפי עיקר זה היה תובע למשפטו הכרחיות בלתי מותנית . ואילו היו ללא כל עיקר , כמו משפטי טעם החושים בלבד , כי אז לא היתד , עולה על הדעת שום הכרחיות שלהם . לכן מךההכרח שיהיה להם עיקר סובייקטיבי , הקובע מה מוצא חן ומה אינו מוצא חן , לא על ידי מושגים אלא על ידי רגש בלבד , אבל בכל זאת בתוקף כללי . אולם עיקר כזה יכול להיחשב רק חוש כולל ; והוא שונה בתכלית מן השכל הפשוט , המכונה לפעמים גם בן חוש כולל ; ( sensus communis ) שהרי זה האחרון אינו דן לפי הרגש , אלא לעולם לפי מושגים , אף על פי שמושגים אלה מיוצגים כרגיל רק בעיקרים עמומים . נמצא שלא ייתכן לחרוץ משפט טעם אלא על פי הנחה , שקיים חוש כולל ( אך אין אנו מתכוונים כאן לחוש חיצוני כלשהו , אלא לפעולה הנובעת מתוך המשחק החופשי של כוחות ההכרה שלנו . ( הנני חוזר ( על פי הנחה זו בלבד של חוש כולל זה ניתן לחרוץ את משפט הטעם .
To the book