|
|
התכליתיות האובייקטיבית ניתן להכירה רק באמצעות היחס של הריבוי לתכלית מסוימת , היינו באמצעות מושג בלבד . מכאן כבר מתבהר , כי היפה שביסוד הערכתו מונחת תכליתיות צורנית בלבד , היינו תכליתיות ללא תכלית , הוא בלתי תלוי לחלוטין בדימוי של הטוב , שכן הטוב מניח מראש תכליתיות אובייקטיבית , היינו יחס של מושא אל תכלית מסוימת . התכליתיות האובייקטיבית היא או החיצונית , כלומר התועלת של המושא , או הפנימית , כלומר השליטות של המושא . שהפקת הנחת ממושא , שבגללה אנו קוראים לו יפה , אינה יכולה להיות מבוססת על הדימוי של תועלת—נתברר די הצורך משני הפרקים הקודמים : שכן או אז לא תהיה זו הפקת נחת בלתי אמצעית מן המושא , והלא זהו התנאי המהותי של משפט על היופי . אולם תכלי תיות פנימית אובייקטיבית' היינו שלימות' כבר מתקרבת יותר לנשוא של היופי , ולכן חשבו גם פילוסופים בעלי שם את השליטות כזהה עם היופי , אך בתוספת . כשהיא נחשבת באופן מעורבב . ולכן חשוב ביותר שנכריע בביקורת הטעם , אם אמנם אפשר באמת להעמיד את היופי על המושג של השליטות . כדי להעריך את התכליתיות האובייקטיבית זקוקים אנו בכל עת למושג התכלית ; אם אותה תכליתיות ...
To the book |
|
|