|
|
משפטים אסתיטיים , כמו משפטים עיוניים ( הגיוניים , ( ניתן לחלקם לניםיוניים ולטהורים . הראשונים הם אלה המגידים נעימות או אי נעימות לגבי מושא או אופן הדימוי שלו , והאחרונים הם אלה המגידים יופי לגבי מושא או אופן הדימוי שלו , הראשונים הם משפטי חושים ( משפטים אסתיטיים חומריים ) והאחרונים ( בחינת משפטים צורניים ) הם בלבד משפטי טעם ממש . משפט טעם הוא אפוא טהור רק במידה שלא עורבבה בנימוק הקובע שלו הפקת נחת ניסיונית גרידא . אולם ערבוב זה נעשה כל אימת שגירוי או כמירה יש להם חלק במשפט , שבאמצעותו מבקשים לתאר משהו כיפה . והנה שוב עולות אילו טענות , המציגות שלא כדין את הגירוי לא רק כסממן הכרחי ליופי אלא אפילו המספיק לעצמו כדי להיקרא יפה . צבע בלבד , למשל צבע ירוק של דשא , או טון בלבד ( בהבדל מקול ומרעש ) כגון צליל של כינור , הרוב מתארים אותם לעצמם כיפים ; אף על פי שביסוד שניהם יש חומר בלבד של דימויים , כלומר הרגשה בלבד , ולפיכך אינם זכאים להיקרא אלא נעימים . אולם כאחת יושם לב , כי הרגשות של צבע וכן של צליל אפשר שתיחשבנה בדין כיפות רק כששתיהן טהורות הן , והרי זו קביעה הנוגעת בבר בצורה , והיא הדבר הי...
To the book |
|
|