|
|
viy-ysn irr מקלקל את משפט הטעם ונוטל ממנו את היעדר הפנייה , בייחוד כשאין חפץ העניין מעביר את התכליתיות לפני רגש התענוג , כמו שמעביר אותה חפץ העניין של התבונה , אלא מבסס אותה על רגש התענוג ! וזה מה שמתרחש תמיד במשפט אסתיטי על משהו , במידה שהוא מענג או מכאיב . נמצא , משפטים המופעלים כך אינם רשאים לתבוע לעצמם כלל הפקת נחת כללית , או שהם רשאים לתבוע אותה במידה פחותה , במידה שמצויים הרגשות מסוג זד . בין הנימוקים הקובעים של הטעם . הטעם הוא בכל עת עדיין בארבארי , כשהוא 1 Riihrung צריך לסממנים של גירויים וכמיר 1 ת לשם הפקת נחת , על אחת כמה וכמה כשהוא עושה את אלה אמת מידה לאישור שלו . ואכן גירויים לא זו בלבד שהם נמנים לעתים קרובות עם היופי ( שעניינו בעצם צריכה להיות הצורה בלבד ) בחינת תוספת להפקת הנחת האסתיטית הכללית , אלא הם נחשבים אפילו עצמם כמיני יופי , כלומר החומר של הפקת הנחת מוצג כצורה . והרי זו טעות הבנה , שכמו כל טעות הבנה אחרת , שביסודה בכל זאת משהו אמיתי , ניתן לסלק אותה על ידי קביעה קפדנית של המושגים האלה . משפם הטעם , שאין לגירוי ולכמירה השפעה עליו כלל ( אף כי הללו עשויים להתקשר עם ...
To the book |
|
|