( או של אופן הדימוי שלו ) כל תכלית , כשרואים אותה בחינת נימוק להפקת נחת , כרוך בה תמיד חפץ עניין בחינת נימוק קובע של המשפט על המושא של התענוג . על כן לא תוכל תמיד להיות מונחת ביסודו של משפט טעם שום תכלית סובייקטיבית' אולם גם דימוי של תכלית אובייקטיבית , היינו של אפשרות המושא עצמו על פי העיקרים של הקישור התכליתי , לא יוכל לקבוע את משפט הטעם , ועל כן לא יוכל לקבוע אותו מושג של הטוב . שכן משפט הטעם הוא משפט אסתיטי ולא משפט הכרה , ולכן אינו מוסב על שום מושג על טיבו ועל אפשרותו הפנימית או החיצונית של המושא על ידי סיבה זו או אחרת , אלא הוא מוסב רק על היחס של כוחות הדימוי ביניהם לבין עצמם , עד כמה שהם קבועים על ידי דימוי . והנה יחס זה בקביעה של מושא כמושא יפה קשור ברגש של תענוג , ולתענוג זה מייחם משפט הטעם תוקף בשביל הבל , על כן לא יוכלו להכיל את הנימוק הקובע לא הנעימות המלווה את הדימוי , אף לא הדימוי של השליטות של המושא , אף לא המושג של הטוב . לא נותרה לנו אפוא אלא התכליתיות הסובייקטיבית בדימוי של מושא ללא תכלית ( לא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית —(ולפיכך הצורה בלבד של התכליתיות בדימוי שעל י...
To the book