V מציאותו של אלוהים כדרישה של התבונה המעשית הטהורה

החוק המוסרי הוביל בניתוח הקודם אל המטלה המעשית , שהוכתבה רק על ידי התבונה הטהורה , ללא כל תוספת של מניעים ממריצים חושניים , כלומר המטלה של השליטות ההכרחית של החלק הראשון והמובהק של הטוב הגבוה ביותר , היינו של המוסריות ; ומכיוון שזו אפשר לה שתושג בשלימות רק בתוך הנצחיות , הוביל החוק אל הדרישה של האלמוות . אותו החוק עצמו מן ההכרה שיוביל גם אל האפשרות של היסוד השני של הטוב הגבוה ביותר , היינו אל האושר ההולם אותה מוסריות , ויוביל אליו בלא פנייה עצמית ממש כמו קודם , מתוך תבונה שאינה יודעת משוא םנים : יוביל להנחת מציאותה של סיבה התואמת תוצאה זו , כלומר מציאותו של אלוהים בחינת דרישה השייכת בהכרח לאפשרות של הטוב הגבוה ביותר ( ומושא זה של רצוננו קשור בהכרח לחקיקה מוסרית של התבונה הטהורה . ( אנו מבקשים להציג באורח משכנע את הקשר הזה . אושר הוא מצב של יש תבוני בתוך העולם , אשר בכוליות של קיומו הכול מתרחש לו על פי חפץ ה לב . מצב זה מבוסס אפוא על ההתאמה של הטבע למטרתו השלמה של יש זה , ויחד עם זה לנימוק הקובע המהותי של רצונו . למי שמודע , כי התמיד מתוך נימוקים מניעים מוסריים כנים במשך חלק גדול של חי...  To the book