I על הגזירה של עקרונות התבונה המעשית הטהורה

אנאליטיקה זו מוכיחה כי התבונה הטהורה יכולה להיות מעשית , כלומר לעצמה , ללא תלות בכל יסוד ניסיוני , היא יכולה לקבוע את הרצון—וזאת על ידי עובדה , שבה התבונה הטהורה מגלה את עצמה בנו כמעשית ממש , כלומר על ידי האוטונומיה בעיקרון של המוסריות , שבאמצעותו היא קובעת את הרצון אל מעשה . כאחת היא מראה שעובדה זו כרוכה ללא הפרד בתודעה של חירות הרצון ואפילו זהה עמו , ועל ידי כך הרצון של יש תבוני , אשר כשייך לעולם החושים הוא מכיר עצמו , בשווה לסיבות פועלות אחרות , ככפוף בהכרח לחוקים של הסיבתיות , בתחום המעשי am מודע לעצמו כאחת מצד אחר , כלומר בחינת יש לעצמו , המודע את קיומו הנקבעי בסדר מושכל של דברים ; אמנם לא מתוך הסתכלות מיוחדת של עצמו , אלא במתאים לאילו חוקים דינאמיים העשויים לקבוע את הסבתו שלו בתוך עולם החושים ; כי זה שהחירות אם היא מיוחסת לנו משימה אותנו לתוך סדר אינטליגיבילי של הדברים , זה הוכח במידה מספקת במקום אחר - והנה כאשר אנו משווים לזה את החלק האנאליטי של הביקורת של התבונה הספקולאטיבית הטהורה , או אז מתגלה ניגוד ראוי לציון בין שני אלה , זה לעומת זה . לא עקרונות , אלא הסתכלות חושנית טהורה ...  To the book