|
|
מדוע אין ביקורת זו מוכתרת ביקורת התבונה המעשית הטהורה , אלא סתם ביקורת התבונה המעשית בכלל , אף כי ההקבלה שלה עם הביקורת של התבונה הספקולאטיבית דורשת לכאורה את הכינוי הראשון—יתבאר די הצורן במסכת זו . עניינה אך להראות כי מצויה תבונה מעשית טהורה , ומתוך כוונה זו היא תבקר את כושרה המעשי כולו . אם תצליח בזה , או אז לא תהיה צריכה לבקר את הכושר הטהור עצמו , כדי לראות אם אין התבונה מפליגה מעל עצמה בכושר הזה בחינת התרברבות בלבד ( כפי שקורה באמת אצל התבונה הספקולאטיבית . ( שכן כאשר בחינת תבונה טהורה היא מעשית ממש , כי אז מוכיחה היא את ממשותה שלה וממשות מושגיה על ידי המעשה ?? וכל פלפול נגד אפשרותה להיות כך הוא לשוא . עם כושר זה קיימת ועומדת כעת גם החירות הטראנסצנדנטאלית ; וזאת כשהיא נתפסת באותו המובן המוחלט שנזקקה לו התבונה הספקולאטיבית אצל השימוש במושג הסיבתיות , כדי להציל עצמה נגד האנטינ 1 מיה שלתוכה היא נקלעת לאין מנוס , כאשר היא מבקשת לחשוב לה בתוך הטור של זיקת הסי בתיות את הבלתי מותנה ; אך את המושג הזה עשויה היא להציב רק באורח בעייני , כלא בלתי אפשרי לחשיבה , בלי לקיים בשבילו את ממשותו ה...
To the book |
|
|