ב'ביקורת התבונה הטהורה' לא הוכיח קאנט את מציאות החופש ; הוא הסתפק בהוכחה , ששני מיני הסיבתיות אינם סותרים זה את זה , ושהחופש 'הטראנסצנדנטאלי' אפשרי הוא . גם 'ביקורת התבונה המעשית' אינה מוכיחה את מציאות החופש , היא רק מראה שאין להניח את הצו המוחלט בלעדיו , ומסיקה מכך שהאדם חופשי הוא , שכן עליו לציית לצו המוסרי המוחלט ; רק האדם החופשי יכול לציית לו , כי רק המעשה החופשי , האוטונומי , מוסרי הוא . 'אתה יכול , שכן אתה מחויב . ' האידיאה של החירות היא מבחינת התבונה הטהורה העיונית היפותיזה ותו לא . רק על ידי חוק המוסר נעשית היפותיזה זו לוודאות . חוק המוסר דורש להוציא את פעולות rrrn מתוך הקשר הסיבתי שהן נתונות בו ולהביט עליהן כעל דבר 'מושכל' שאינו מותנה על ידי סיבות הפועלות בחלל ובזמן . השאלה היא אפוא ! כיצד יכולים אנו להביט על מפעל , למרות היותו חוליה בשרשרת הסיבות והתולדות , כעל מפעל מתוך חירות ? והרי רק בהבי טנו עליו כך נוכל לדבר על ודאות מוסרית של פועלו . התשובה היא : החלל והזמן הם רק האמצעים המיתודיים לשם סידור התופעות . הם אינם חלים על פעולותינו כשהן לעצמן , כי אם רק מבחינה מיתודית ידוע...
To the book