תורת־המיתודה הטראנסצינדנטאלית פרשה שלישית הארכיטקטוני ה של התבונה הטהורה

אני מבין בעם 'ארכיטקטוניקה' את אמנות השיטות . לפי שהאחדות השיטתית היא הגירם' שאך ' הוא עושה את ההכרה הרגילה למדע' כלומר' עושה אוסף גרידה של ההכרה לשיטה—הרי הארכיטקטוניקה היא התורה של המדעיות כתוך הכרתנו בכלל' ועל כן' היא נמנית בהכרח עם תורת המיתודה . תחת ממשל התבונה הכרותינו בכלל פטורות מהיות צירוף מקרי ! אלא מן ' ההכרח שתהיינה בנותן שיטה' שבתוכה בלבד הן עשויות לשמש סעד וסיוע למטרותיה המהותיות של התבונה . אולם' כשם ישיטהי אני מבין את האחדות של הכרות רבות ככפופה לאידיאה . זהו מושג התבונה על צורתה של כוליות' עד כמה שקבוע על ידי כך אפריורי גם ההיקף של הריבוי וגם מעמדם של החלקים' אלה לגבי אלה . לאמור' מושג התכונה המדעי מכיל את התכלית ואת הצורה של הכוליות' המתאימה לו . אחדות המטרה' שאליה מתייחסים כל החלקים' ושבתוך האידיאה הם מתייחסים גם אלה לגבי אלה' גורמת לכך , שתוך ידיעת החלקים האחרים נרגיש בהעדרו של חלק כלשהו' ולא תחול שום הוספה ושום אי קביעות מקרית של גודל השלמות' שאין לו גבולותיו הקבועים אפריורי . לאמור' הכוליות עשויה היא חוליה בחוליה , ( articuiatio ) ואינה עשויה ערמה ;( coacervatio...  To the book