הקאנון של התבונה הטהורה פרק שלישי על הסברה, הידיעה והאמונה

ההאמנה' היא מאורע בשכלנו' שייתכןשיסודו יהיה בטעמים אובייקטיביים' אולם היא זקוק לסיבות סובייקטיביות ברוחו של חורץ המשפט . אם קבלת דעה זו היא לגבי כל בעל תבונה—הרי טעמו מספיק מבחינה אובייקטי בית , ונמצא את ההאמנה קרויה das Fuchrwahrhalten 1 ' עיוד . '' אולם , אם טעמו הוא בטיבו המיוחד של הסובייקט—הר- ה א קרויה 'פיתויי . פיתוי הוא תרמית בלבד' משום שטעמו של משפט' השרוי בסובייקט בלבד , מוחזק כאובייקטיבי . לפיכך , נודע לו למשפט כזה תוקף פרטי בלבד' ואת ההאמנה אי-אפשר למסור לזולת . ואילו האמת יסודה בהתאמה עם המושא' שלגביו מך ההכרח הוא שהמשפטים של כל שכל יהיו מתאימים זה עם זה consentientia uni ) . ( tertio , consentiunt inter se לאמור foc 3 rr < XC | ' של האמנה' כלומר' האם היא עיוד או פיתוי גרידה—אינה אלא האפשרות למסור אותה לאחר' ולמצוא את ההאמנה כבעלת תוקף בשביל התבונה של כל אדם ; כי ' במקרה זה מצויה' לפחות' השערה שהטעם של ההתאמה של כל המשפטים' בלי להתהשב כשוני של הסובייקטים ביניהם לביךעצמם' יסודו בטעם משותף , כלומר כמישא , שאהו מתא מים הסובייקט ם כולם' ושעל ידיו יוכיחו את אמתו של המשפט . לכן ,...  To the book