התבונה נדחפת על-ידי נטייה של טבעה לחרוג אל מעבר לשימוש הניסיוני ; להעז' בשימוש טהור ובכוח אידיאות בלבד' להגיע אל הגבולות הקיצוניים של כל הכרה ; ולמצוא את מנוחתה אך בהשלמת מעגלה , בתוך כוליות שיטתית הקיימת לעצמה . האם שאיפה זו יסודה אך בעניין הספיקולאטיבי ' או בעניינה המעשי בלבד ? רצוני להסיט עתה לצדדים את ההצלחה' שהתבונה הטהורה זוכה בה בכוונתה הספיקולאט"בית' ואני שואל על המטלות בלבד' שפתרונן הוא תכליתה האחרונה' בין תשיגנה בין לא תשיגנה ; ולעומת תכלית זו' כל האחרות הן בעלות ערך של אמצעי בלבד . מךההכוח' שתכליות עליונות אלו תהיה להן' לפי טבע התבונה' שוב אחדות' כדי לטפח במאוחד אותו העניין של האנושות' שאינו כפוף לשום עניין גבוה יותר . הכוונה האחרונה' שאליה חותרת' בםופו של דבר' הםפיקולאציה של התבונה בשימוש טראנסצינדנטאלי ' נוגעת בשלושה מושאים : חירות הרצון' הישארות הנשמה ומציאות האלוהים . מבחינתם של כל השלושה העניין הספיקולאטיבי גרידה של התבונה הוא אך פעוט מאוד ; ומבחינתו של עניין זה אין להניח' שהחקירה הטראנסצינדנטאלית היתה נוטלת עליה עבודה מייגעת' הנאבקת במכשולים שאינם פוסקים , לפי שאי אפ...
To the book