הפרק הראשון של האסתיטיקה הטראנסצינדנטאלית על החלל

n מיסאפיסי של מושג זה כאמצעות החוש החיצוני ( תכונה של רוחנו ) הננו מדמים לעצמנו מושאים כקיי מים מחוצה לנו ואת כולם כקיימים בחלל . כאן קבועים או ניתנים להיקבע תבניתם' גודלם ויחסם ההדדי . החוש הפנימי ' שבאמצעותו מסתכלת הרוח בעצמה או במצבה הפנימי - אינו נותן אמנם כל הסתכלות על הרוח עצמה כמוש ;« אולםהוא בכל זאת צורה מסוימת' שבה בלבד באפשר היא ההסתכלות במצבה הפנימי , באופן שכל מה ששייך לקביעות הפנימיות מדמים ביחסים של זמן . הזמן אי אפשר להסתכל בו באופן חיצוני כשם שאי אפשר להסתכל בחלל כמשהו שב' תוכנו . מה הם אפוא החלל והזמן ? האם הם ישים ממשיים ? האם הם אמנם קביעות או יחסים של דברים בלבד' אולם בכל זאת כאלה השייכים אליהם גם כשהם לעצמם' אף כשאין מסתכלים בהם ; או האם הם כאלה שאינם תלויים אלא בצורת ההסתכלות- ועם זה בתכונה סובייקטיבית של רוחנו' שבלעדיה אי אפשר לייחס נשואים אלה לכל דבר ? כדי לעמוד על כך , הבה נברר תחילה את מושג החלל . כ'כירור' ( exposiuo ) אני מבין דימוי מובחן ( אם גם לא ממצה ) של מה ששייך למושג . אולם בירור הוא מיטאפיסי ' אם הוא מכיל את שמגלם מושג כנתון אפריורי . . 1 החלל אינ...  To the book