פרק חמישה־עשר הנגדה

הנגדה — יצירת קווי ניגוד בין דמויות שונות ( באופיין , במעשיהן , בגורלן וכיוצא באלה , ( כדי להבליט ולהבהיר את ייחודה של האחת לעומת האחרת . יש ששינוי מסוים שבעל דה"י הכניס בכתוב יצר ניגוד בין אלים , מלכים , מנהיגים וקבוצות אתניות שונות בפועלם , בדרך חייהם , בגורלם ובעוצמתם , עד שהאחד משמש מעין 'דמות הנגד' ( antitype ) של האחר . באופן זה הבליט בעל דה"י קווים ייחודיים של דמויות , האחת לעומת האחרת , ולעתים אף העביר מסרים מסוימים לקוראיו אגב שימוש באמצעי זה בתיאור הדמויות הקדומות . דרך משל : דרישה בה' מול דרישה באלילים ; נאמנות לה' מול מעילה 01 כניעה לה' מול מרדנות כלפיו ; אחריתו של מלך או מנהיג רשע לעומת אחריתו של מלך או מנהיג ירא ; 'ה הישענות על ה' כנגד הישענות על בשר ודם . ההנגדה משמשת גם אמצעי דידקטי הבא ללמד את הקורא 'פרגמטיזם תאולוגי , ' היינו הכדאיות שבהישענות על ה' ובהליכה בדרכיו מול המרידה בו ו / או ההישענות על כוחות אליליים או אנושיים . יש שבעל דה"י יצר הנגדה בין דמויות המופיעות באותו סיפור עצמו , ויש שהנגיד בין דמויות המופיעות בסיפורים ובמקומות שונים . יש שהביע את ההנגדה בגלוי ובמ...  To the book