פרק עשירי רמיזה

רמיזה — תבנות בין טקסטואלי , המכוון את הקורא מכתוב נוכחי אל כתוב עצמאי אחר על ידי שימוש חוזר במילה , בביטוי או באמצעי לשוני ספרותי ( להל ן rvr ' rr j לשונית ) המופיע בכתוב האחר . הרמיזה משווה ממד נוסף לכתוב הבודד מלבד הקשרו ליחידה הספרותית שבה הוא משובץ ולתחומה . 'מימוש הרמיזה נתפס כפונקציה של מודעות , ידע ומיומנות ' . ' כתוב שהמסר שלו מועבר בחלקו באמצעות רמיזה ספרותית , מחייב את הקורא להכיר גם את הכתוב הנרמז שבו מצוי המידע שהוא צריך לו להבנת הכתוב שלפניו . כתוב כזה דורש מודעות מן הבחינה הפרשנית : מודעות לכך שחשיבות הרמיזה לבניית המשמעות נמצאת בקישור מרבי בין שני הכתובים ובהפעלתם של יסודות הנזכרים ביחידה הלשונית שבכתוב הנרמז ושל אלה שאינם 2 נזכרים בה . השימוש החוזר ביחידה הלשונית — תכליתו לעורר את שימת לבו של הקורא לקשר בין הכתוב שלפניו ובין כתוב מסויים במקום אחר , כדי לממש מימוש מרבי את הפוטנציאל הטמון בכתוב שלפניו . איתורה של הרמיזה הספרותית בכתוב והגדרתה , מהווים מרכיב חשוב ביותר בקביעה נכונה של משמעות הכתוב . התעלמות מן הרמיזה הספרותית או זיהוי מוטעה של הכתוב הנרמז , וכן התעלמות מן...  To the book