תמונה גדולה בשחור לבן מעיתון מצהיב : דוד איש שלום בטרמינל הישן בנתב"ג , מוקף המון אדם . כתבי רדיו מושיטים לו מיקרופון , פעילי ימין מזוקנים עטים עליו , שוטרים מנסים להשליט סדר . פיו פתוח , מבטו נסער , הוא צועק משהו , מנופף בידיים בתנועה של הגנה עצמית . מתחת לתמונה כתוב : "התנפלות של עיתונאים , שוטרים ומתפרעים על איש שלום בשובו ממפגש עם אש"ף בהונגריה . " והיה גם ציטוט של הגיבור עצמו : "בכל פעם שאני נוסע או חוזר , לוקחים אותי לחקירה . " נפגשנו במקרה באירוע בחירות בירושלים ב . 2006 מאז פגישתנו הקודמת חלפו עשרים שנה ; שערו הלבין , גופו התעבה , מבטו התרכך . בכל זאת , זיהיתי אותו במהירות יחסית . הוא היה אחד המרואיינים הראשונים שלי בעיתון המנוח "חדשות . " הימים היו ימי תחילת האינתיפאדה הראשונה , יצחק שמיר שלט בארץ , והשמאל הנסער הטיף להידברות עם הפלסטינים . אנשי חלוץ שלו נפגשו מעבר לים עם יאסר ערפאת , בכבודו ובעצמו . איש שלום היה אחד מהם . באותו ריאיון ל"חדשות" הוא ניסה להנחיל לי את ההיגיון ואת התקוות שמאחורי הפגישות . שותפיו אז לדרך משמיעים עד היום זמירות דומות , אבל איש שלום נמצא כבר במקום ...
To the book