|
|
באחרית ימי צלילותו התנכר שרון למתנחלים כמו שמאלן מבטן ומלידה . הוא כינה אותם "מתפרעים , " דיבר בבוז על פועלם ההתיישבותי של תושבי גוש קטיף , השתלח במועצת יש"ע ותקף רבנים בשצף קצף . היסטוריונים ומומחי נפש יצטרכו יום אחד לאבחן את התופעה הזאת . מילא ההתנתקות - אותה אפשר אולי לייחס לתהליך פרגמטיזציה או לחולשת אופי - אבל מהיכן התפרצה האיבה הגדולה הזאת למתנחלים ? האיש שגנב איתם כל כך הרבה סוסים מעבר לקו הירוק , ששלח אותם להשתלט על כל הגבעות הרמות שם , הפך ביום חורפי אחד לאויבם המר . אפילו זמביש , המתנחל האחרון ששמר עמו על קשר , אומר לפעמים שיחלפו עשרות שנים לפני שאפשר יהיה לתקן את הנזק הכבד ששרון גרם למפעל ההתנחלויות . האם שרון אהב אי פעם את המתנחלים ? האם באמת האמין במפעלם החלוצי , או שרק תפס עליהם כל השנים טרמפ פוליטי ? מי בגד במי ? מי השתמש במי , וזרק ? בין שני הצדדים מעולם לא שררה אחווה מופתית . כמעט לכל אורך דרכם המשותפת הם חשדו זה בזה . חילוניותו המובהקת ודתיותם הנחרצת הציבו חומה של זרות בינו לבינם גם כשהיו מקורבים מאוד . המתנחלים הצטערו לגלות בשלב מוקדם יחסית שמצוות יישוב הארץ אינה עני...
To the book |
|
|