|
|
" השלום יקום דמו , " הבטיחה כרזה מפורסמת שהופצה בארץ אחרי רצח רבין . בכל הספד ממלכתי , בכל עצרת בכיכר , התחייבו אז דוברי השמאל כי לא יניחו ליגאל עמיר לקטול את השלום כפי שקטל את ראש הממשלה . כמצוות מספידים מלומדה הם דקלמו את המנטרה שרבין אמנם מת , אבל דרכו חיה וקיימת , דרך אוסלו כמובן . במשך השנים התברר כי פתיל חייה של דרך אוסלו היה קצר הרבה יותר מפתיל חייו של רבין , ואז התחלפו הזמירות של נושאי מורשתו . הם עברו לטעון שאוסלו גווע יחד עם רבין . לפי גרסתם המעודכנת , ההיסטוריה התנהלה בסופו של דבר לפי זממו של יגאל עמיר , וההליך השלום עם הפלסטינים אכן נקטע ב 4 בנובמבר . 1995 הסיפר שלהם אומר שבעקבות הרצח עלה נתניהו לשלטון , תהליך השלום התמסמס , הפלסטינים חשו מרומים , ואז באה אינתיפארת אל אקצה וסתמה את הגולל על אפשרות כינונו של מזרח תיכון חדש . כך הפך רצח רבין לתירוץ המרכזי של השמאל לכישלון תהליך אוסלו . לא הערבים אשמים , חלילה , לא שמעון פרס או רבין עצמו , אלא יגאל עמיר וכל הימין המסית והמדיח . אפשר רק לנחש שהתיאוריה הזאת גרמה וגורמת הרבה נחת לרוצח . היא מאירה את חשכת תאו ונותנת טעם לסבלו . ה...
To the book |
|
|