|
|
איש ימין מובהק , כמעט כהניסט , הפתיע אותי בסביבות שנת 2000 בהבעת געגועים לרבין . אמר שהוא זוכר לטובה את קול הבס שלו , קול של מנהיגים , ואת קצב הדיבור האטי , ששידר לציבור מתינות אבהית ושיקול דעת . שאתה תתגעגע לרבין ? התפלאתי . " כן , " הוא השפיל מבט , "לפעמים . " אלמלא אוסלו , ייתכן שהחיבה המאוחרת הזאת היתה מבצבצת הרבה קודם לכן , וכל השנאה ההדדית הגדולה היתה נחסכת . אחרי הכול , רבין היה פחות שמאלן מרוב ראשי הממשלות שבאו אחריו . אילו נשאר נאמן למצע שבשמו הדיח ב 1992 את יצחק שמיר , כל האיבה ההדדית הגדולה היתה נחסכת . המצע ההוא לא כלל ירידה מהגולן , לא מדינה פלסטינית , לא ערפאת , לא חלוקת ירושלים , רק שינוי סדרי עדיפויות וחתירה מתמדת להסכמי שלום . אבל רבין הלך בדרכי ביילין , ולא סלח לאנשים שלא סלחו לו על הסטייה האידיאולוגית . נקם ונטר , כעס וזעם . במקום להנמיך להבות , הוא ליבה אותן . במסגרת שליחות מקצועית שמעתי את נאומו האחרון מטווח של עשרים-שלושים מטרים . אחד מראשי מועצת יש"ע התקשר אלי כמה דקות אחר כך , בעוד מקהלת מפלגת העבודה מתמרקת לשיר בעברית ובערבית את שיר השלום . "נו , מה הוא אמר על...
To the book |
|
|