הולכים בנתיבים חדשים – דרכי התמודדות

נתיבים אחדים צמחו תוך כדי התייעצויות רבות שקיימתי עם שותפיי לעבודה במיח"ם , ותוך כדי כתיבת פרק זה . תהליך הכתיבה היה מלווה בהתלבטויות ובהפריה הדדית . הסיפור הפך להיות כמו מחקר עצמי ממשי שבו אני מחפשת דרכים להתמודדות . גיליתי שהמורה המסורתית ה"קטנה , " מורה ממשחקי הילדות , הייתה עדיין חבויה בי מאז . התעורר שוב המתח שהיה קיים בין החינוך שקיבלתי , שייתכן כי נשמר עמוק עמוק , בתפיסות הסמויות שלי בנוגע להוראה , לבין החינוך התנועתי ההומניסטי . ייתכן שמתח זה עלה שוב כדי לסגור מעגל ואף להזכיר לי עד כמה קשה לחולל שינויים בתפיסות אישיות . בהדרגה צמחה והתחדדה אצלי תובנה של תהליך אישי של הגמשה מ"מנחה ומחליטה על תוכני הדיונים" ל"מנחה משתפת" - מקשיבה לצרכים האמיתיים של הסטודנטים . זהו שינוי הדורש מעבר ממונופול על קביעת תוכני הלימוד , דרכי הנחלת הידע וקביעת סדרי עדיפויות בתחומים חינוכיים לתפיסה הדוגלת באחריות ושותפות . קיוויתי שגישה כזאת תעודד את השתתפות הקבוצה ותהפוך אותה לייחודית ומקצועית לאורך זמן . החל משנת תשס"ח הצעתי לסטודנטים להגדיר מטרות משותפות לקיום סביבת למידה מתוקשבת , ולעבוד יחד על נושאים...  To the book