מבוא לפרקים ג'-ד' השלמת הפורענות והגשמת הנחמה

פתיחת פרק ג' בלשון "כי " ( פס ' א ) קושרת אותו אל מה שנאמר לפניו . אך קשה מאוד למצוא קשר בין פרק ג' לפרק . 'ב שם השואה היא כלל אנושית , ונושאה הוא האדם ; ואילו כאן ההתמוטטות היא מדינית , ונושאה ירושלים ויהודה ( פס' א , ח . ( שם החוטא הוא האדם , האומות או כנסת ישראל ; ואילו כאן האומה חוטאת רק בעקיפין ; היא נתפסת בעוון מאשריה , המבלעים את דרך אורחותיה ןז * אמת , ירושלים מלוכלכת בדמים ( ד , ' ד ;( אך הקולר תלוי בראשי הזקנים , המכירים פנים ( ט ) וגוזלים עניים ( יד ;( ואילו העם איננו אלא קרבן לחטא מנהיגיו , המדכאים את "עמי" ופני עניים יטחנו ( טו . ( אכן לא במעשיה חטאה ירושלים , אלא במעשי שופטיה ( הנקראים שריה . ( הללו מעווים משפט , וסופם שילקו במשפט ( יד . ( עצם החטא שנדון בפרקים ג ד- ' ' קושר את הפרק הזה - לא לפרק ב' שלפניו , אלא לפרק א' שלפני פניו . גם שם החטא איננו אלא חטא השופטים : שרי ירושלים הם "סוררים , וחברי גנבים ... יתום לא ישפטו , וריב אלמנה לא יבוא אליהם " ( א , ' כג . ( ואין לירושלים תקנה אלא בהשבת שופטיה כבראשונה ( א , ' כי . ( ירושלים תיפדה במשפט ( א , ' כז ) - ותשוב להיות מל...  To the book