|
|
אמרנו , כי את ה"פרצופים , " ובעיקר הקצרים שבהם , העמיד פרישמן על קו אחד עיקרי או מרכזי באישיותו של הסופר או ביצירתו , שהוסק על פי רוב בדרך ההתרשמות והאינטואיציה . כל כמה שגישה זו נראית לנו בלתי אמצעית , ראשונית , היא עשויה גם להטעות . יש שהעין נאחזת בקו אחד אקזוטי , חיצוני , שאין בו כדי לייחד את הסופר ייחוד שלם ; ויש שהסופר גדול יותר מאישיותו הנראית לעין , כלומר הכוחות שהוא משקיע ביצירתו , אינם מתגלמים או מתבשרים במשאו ומתנו , ואפילו לא בקריאה ראשונה בכתביו ; ויש שהמבקר , הצופה ביוצר או ביצירתו , נוטה לראות בהם מה שמוטבע בתוכו , כלומר —הוא רואה 5 עמ' צו—קיב . את עצמו בזולתו . בין כך ובין כך קשה ומסוכן לשפוט סופר לפי פגישה אחת , או לשבצו במשבצת אחת . ולכן טעה פרישמן כמה טעויות , ששום סובייקטיביות אישית לא תצדיק אותן . את הטעות הפאטאלית עשה כשרצה ב"מכתבו השלושה עשר" להעמיד את ביאליק על הקו הלירי בלבד ולא שם ליבו ליתר הקווים , הלא פחות חשובים , המעמידים את האישיות המורכבת הזאת . גם "בפרצופים , " ושמא דווקא בהם , הגיע לידי הערכות צרות , ברצותו להעמיד את הסופר על נקודה אחת . סוג מסויים של א...
To the book |
|
|