פרישמן ופרץ הם אחת הפרשות הקשות במגילת ספרותנו החדשה . רצה הגורל ויחסים ספרותיים וגם אישיים עוינים שררו בין שני האישים הדגולים של דור המעבר בספרותנו . על אף הצדדים והערכים השווים בפעולתם למען תחיית הספרות היהודית בשתי לשונותיה , נתגנבה אי הבנה טראגית ביניהם וסינוורה את עיניהם מראות את המחובר ואת המשותף , וכנגדו הגדילה והפליגה בתלוש ובמפורר . שני המבשרים הגדולים של ספרות התחיה , עמדו זה כנגד זה : מתנכרים איש אל רעהו וכמהים איש לרעהו . אתה מוצא בפרשה זו גם נטיות אינדיבידואליות מוצקות , שינויים קבועים ועומדים באופי האישי ובהשקפה הספרותית —וגם טינות ודחיות של ארעי , מניעים ומוטיבים שהזמן גרמם . ביקורת אחת שצדקה בזמנה , בנתה חיץ בין שני הסופרים , וביקורת גוררת ביקורת , וטינה כיוון שהתחילה להתגלגל , המשיכה ככדור שלג במורד ההר התלול . הפירצה הקטנה , הסדק שנבעה באקראי , נעשתה תהום שאי אפשר לגשר עליה . 15 שמא ב"צעירים" התכוון פרישמן לא רק ל"מהלר החדש , " אלא גם לברדיצ'בסקי וחבריו י ואם תמצא לומר היה במלחמה זו גם ממלחמתה של הספרות העברית בספרות יידיש , על ההגמוניה בעולם היהודי , משום עמידתה על נ...
To the book