ערכו של פרישמן כמבקר , אינו רק בטיב הביקורת שלו ובמהותם ובמעלתם של מאמרי הביקורת שהשאיר אחריו , אלא גם בהשפעתו ההיסטורית , בפעילותו הביקורתית למעשה ובתוצאותיה לשינוי פני הספרות . את פעולתו כמבקר ספרותי , פתח פרישמן בתחילת שנות השמונים למאה שעברה בהתקפה משולשת : על פרץ סמולנסקין , ( 1885—1842 ) על סופרי " המליץ" ובפרט על עורכו אלכסנדר צדרבוים , הידוע בכינויו הספרותי ארז , ( 1893—1816 ) ועל יהל"ל , הוא יהודה לייב לווין . ( 1925—1844 ) שלושתם היו מן הסופרים החשובים בדורם וראשונים במעלה בספרות ההשכלה ונודעים לתהילה בקרב המשכילים בעיירות הקטנות והגדולות שברוסיה ובליטא , בפולין ובגליציה . היתה זו התקפה שלא נשמעה כמותה בספרותנו . בחמת מרי , בקינטור ובלעג וגם בעלבונות ובבזיונות אישיים , התנפל המבקר הצעיר בן העשרים ויותר על הגדולים שבסופרי הדור . לא היתה זו מערכה אידיאולוגית , אלא מערכה ספרותית טהורה . קובנר ופאפירנא לחמו למען אידיאולוגיה מסוימת , למען ההשקפה הריאליסטית שנחלו מן הריאליזם הרוסי בשנות הששים . גם הם קטרגו על הנגעים הממאירים בתחום הביטוי הספרותי , אולם מבין דבריהם הציצה תמיד האידיא...
To the book