|
|
מדי זוכרי למעלה את הסופר מורה תלמוד ודת בבית מדרש הרבנים פלוני , יהיה נא בטובו לפנות אלי מעט ונשתעה יחדיו , ולא יחשוב הנכבד הזה כי לדין ומשפט אקרא אותו . חלילה ! הלוא אחרי קוראו מאמרי הקודמים ייווכח כי לא איש ריב ומדון אנוכי , רק חפץ שלום ומבקש שלווה , וגם מי יוכל לדון את שתקיף ממנו . כי הלוא כבודו מורה תלמוד ודת ואנוכי לא מורה ולא תלמיד , רק לומד מעצמו ולעצמו , ובטח מעלתו חשובה יותר בעיני הבריות , ובאשר יבוא יהיה הצדק אתו , כי נשוא פנים הוא באמת משנים רבות , ולא מאהבה כל כך כאשר מיראה . כי על מי לא עבר שבט עברתו י את מי לא ביקר י את מי לא חירף וגידףי עלמי לא משל משלים והילולים ? ואם כן כל העולם לפניו כבני מרון , אל אשר יחפוץ יטה את לבו . בן לילה הוא מורה דת ותלמוד , ובן לילה הוא אח לאחד מאלה הגאונים והקדושים ; פעם הוא מבקר נורא ואיום , אשר פור יפורר את הספרים המבוקרים על ידו ויכם בקיעים ורסיסים , ופעם יצעק על הביקורת , כאילו שודדי לילה באים להורגו , עד אשר יפסוק בעצמו הדין ( יען מורה תלמוד ודת הוא ) אשר המבקר שווה ד' מיתות בית דין . ומי יוכל לעמוד לפניו י מי יצדק ויזכה בדין לפני אדיר ...
To the book |
|
|