|
|
ממידות העת החיה היא , אשר הצעירים יוצאי בית ספר הרבנים או מן הגימנאזיום יקחו חובה על עצמם לדבר בכל מקום באשר יבואו בשפת רוסיא . אמנם מידה גדולה וטובה היא . כי באמת אין דבר נבזה ונמאס כהזארגאן = ] יידיש ] הקדוש על העברים משנות מאות . ועל כן החוב לא לבד על יוצאי בית ספר הרבנים והגימנאזיום לדבר תמיד שפה צחה וברורה אשר יש לה ספר דקדוק , אם שפת רוסיא ואם שפת אשכנז , אך לא זארגאן ועת להיפטר ממנה , כי השפה הנמאסת הזאת תכלול בה מבטאים נבזים אשר תעווה משמוע אותם נפש היפה , כמו הקללות והחרפות וכו . ' ועל כן ברוסיא הקטנה והגדולה וברוסיא החדשה כמעט יותר מחצי שפתם בנויה וכלולה בשפת רוסיא ההמוני , רק למען לשרש אחר הזארגאן , וכמעט אין בית אשר לא יחזיקו שם שפחה או מינקת רוסית , לחנך את הילדים מלידה לדבר בשפת הארץ . ואמנם בכף מאזניים תכריע שפת המדינה על כל השפות הנלמדות גם בבתי הספר והמדעים . כי גם הלימודים הערוכים בלשונות אחרות תתבארנה מהמורים והתלמידים בשפת הארץ . ברחובות , בגנים ופרדסים , בבית המשחק , בבתי המשתה והילולים תצלצל שפת המדינה , והיא תעלה על המעלה הגבוהה . בכל זאת אם יבוא חכם אחד אשר שפת ...
To the book |
|
|