ז. [על לוליינות פרשנית ולשונית, פרזות ומליצות]

כל מבארי ספרות ישראל עד היום — כל אחד לועס וטוחן את הנלעס והנטחן כבר . כל אחד מביא את דברי חברו ליסוד נובע ( אדיקט , ( ויורה לדעת אשר משם שאב גם דברי עצמו , והחפץ לשאוף חדשות במבאר אחרון , ייסוג אחור בהריחו בו את רוח זרע הישן העבש תחת מגרפותיו . ובכל זאת אחרי המון הביאורים נשארו כתבי הקודש וכל הספרים כבדי הלשון חזקים וקשים כתומר מוקשה . כל הפסוקים הכבדים עודם גם עתה בתוקפם קשים מחלמיש צור . הזרות אשר עלו בכתבי הקודש מכללי הדקדוק לא זורו עוד הלאה — חילופי הגזרות , הוראות הבניינים , משקלי השמות , הוראות אותיות השימוש וכלל שימוש הלשון נשארו עד היום כחידה סתומה ובחשכה נתהלך 57 משלי כג , ט . אתם , כי זה בונה עולמות בדקדוק והשני מחריבם . חדשו ובראו בניינים ושורשים שונים וגזרות אשר אין רוב הציבור יכולים לעמוד בם . הפהילאלאגיע גדלה גם במדקדקים חדשים עד אשר זה לא כבר בא אחד ותרמילו בידו לבאר מילת "דבאך" שפירושה שלמה ן = שמלה ] ( געוואנד = ] בגד ([ מלשון מדוויהם בחילוף שני אותיות השורש על אחרים . זה לא כבר גם כן השקיט הרעש במכתב העתי המגיד על פסוק "אז נשיש , " והליטעראטים הגדולים אשר בארץ התנפלו...  To the book