דם על הידיים

הלינץ' ברמאללה הוא קודם כול דרמה אנושית מזעזעת , אך הוא גם מציג ליקויים עמוקים בתהליך קבלת ההחלטות בישראל , ובהם התעלמות מדיפלומטיה ציבורית . בעקבות הלינץ' נסחפה ישראל אחר ההתלהמות מבית והחמיצה הזדמנות ליצירת לגיטימציה בדעת הקהל הבינלאומית . בעולם התקשורתי החדש , המעכל במהירות חומרי חדשות , היה צורך להעניק זמן שידור ארוך לסיפור החזותי של הלינץ , ' ורק אחר כך להגיב בפעולה . גם בהיבט הישראלי-פלסטיני היתה התגובה בגדר זיקוקי דינור ולא פגעה בעושי הלינץ' אלא במטרות שטח בלבד , ובאופן שלא יצר הרתעה . בין מותו של מוחמר א דורה לבין הלינץ' ברמאללה הפרידו תריסר ימים . בתקופה זו גברו פעולות הטרור , ובמקביל התקיימו מגעים מדיניים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית . המהומות במגזר הערבי וחטיפת חיילים בידי ארגון החיזבאללה בגבול הצפון עוררו תחושת מצור . ישראל , שנקלעה למצוקה , נאלצה לגייס את משאביה ולערוך מחדש את הדיפלומטיה הציבורית שלה . כבעבר , הוקם מרכז תקשורת והופקד ממונה על מערך ההסברה הלאומי , אך הפעילות בו היתה קצרת טווח וחסרת סבלנות , ולאחר תקופה קצרה של שקט יחסי , ובהיעדר אמצעים כספיים , הוחלט לסגו...  To the book