פרק ארבעים ושמונה מתן תרופות לצורך ריכוז בלימודים

^ ש ילדים שמסיבות פיזיולוגיות מתקשים להתרכז בלמידה לאורך שיעור שלם . גירויים שונים בסביבתם יסיחו מהר מאוד את דעתם : קולות של ילדים בכיתה סמוכה , זבוב על חלון , מחשבות על תכנית טלוויזיה שראו ועוד . כל הגירויים הללו חשובים לגביהם יותר מהמתרחש בכיתה . איננו עוסקים כאן בילד מחונן שמבין במהירות את תכני השיעור או בילד שמשתעמם משיעור לא מוצלח ואף לא בילד שכרגע אינו מעוניין ללמוד . המדובר בילד הסובל מבעיה המפריעה לו להתרכז . ילדים אלה מופנים בדרך כלל על ידי רופא המשפחה לרופא נירולוג . לאחר בדיקות עשוי הרופא להציע טיפול בבעיה באמצעות תרופות במינון קטן שיסייעו לילד להתרכז . מינון התרופה נקבע למשך חודש-חודשיים , תוך מעקב צמוד של רופאים , הורים ומורים . אם מוסכם על הכול שהתרופה עוזרת , שאין לה תופעות לוואי ושיש לה תועלת מבחינה לימודית או התנהגותית , ניתנת התרופה באופן סדיר . בכל מקרה המעקב ממשיך , ולאחר כמה חודשים נעשית הערכה מחודשת אם להמשיך או להפסיק במתן הכדורים . הכדורים הנפוצים הם : ריטלין , דיקסדרין , פמוליין . המורה איננו מוסמך להמליץ להורים לתת לילדם תרופה מאחד הסוגים שצוינו לעיל או כל תרו...  To the book