פרק ראשון| מדוע החשיבה המערבית אינה מציעה מענה הולם למשברים במערכות החינוך שלה?

ה'פדגוגיות' הקלסיות על מנת לתאר את הרצף ההיסטורי הפדגוגי אדון תחילה בקצרה בפדגוגיה הקלסית ולאחר מכן בפדגוגיות המודרניות והפוסטמודרניות . ברצוני להראות שקיים קשר בין הפדגוגיות המרכזיות לבין תפיסת העולם שהנחתה אותן בנסיבות ההיסטוריות המסוימות אשר הן התפתחו במסגרתן . המשותף לכל הפדגוגיות הוא נאמנותן לגישה המוניסטית החפה מסתירות – בין אם אלו פדגוגיות קלסיות , סכולסטיות , מודרניות ( פוזיטיביסטיות או נטורליסטיות ) או פוסטמודרניות . בהקשר החשוב הזה שבין תפיסת עולם לבין הפדגוגיה המאפיינת אותה דנים אבירם ואחרים . טענתם היא כי “ דיואי הוא הפילוסוף האחרון אשר ניסח ‘ פילוסופיה גדולהש ... אחריו הלכה הפילוסופיה והתנתקה מן הפרקטיקה החינוכית , ובימינו פילוסופים אקדמאיים של החינוך מנותקים לחלוטין מן החינוך בפועל , ואינם משפיעים עליו עוד״ ( אבירם ואחרים , . ( 198 : 2008 הם רואים בהתפשטות התפיסה הפוסטמודרנית מאמצע המאה 20-ה ואילך את הסיבה המרכזית לתופעה זו . אף שהפוסטמודרניזם לגווניו השפיע על התופעה האמורה , איני סבור כי אפשר להסתפק בקביעה זו . הפרספקטיבה ההיסטורית היא בת כאלפיים וחמשמאות שנים ; אנו למדי...  To the book