פרק שני| היחס המורכב בין שליטה לחוכמה בתפיסת החירות

שליטה כתנאי הכרחי , אך לא מספיק , לקיומה של חירות – היכולת לפעול מתוך בחירה הרמב״ם קבע כי “ רשות כל אדם נתונה לו : אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק , הרשות בידו ; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע , הרשות בידו״ ( משנה תורה , הלכות תשובה , פרק ה , הלכה א . ( וביתר הדגשה : אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל , שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע . אין הדבר כן . אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו [ גם הוא לא מושלם ] או רשע כירבעם , או חכם או סכל , או רחמן או אכזרי , או כילי או שוע ; וכן שאר כל הדעות . ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו , ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים , אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה . ( שם , הלכות ב-ג ) אמירה זו מבטאת תפיסה של חירות , אך זוהי חירות במובן הקלסי-אליטיסטי . הבה נבחן את הניסוח הבא : “ כל אדם ראוי לו להיות ... חכם . " האומנם ? הניסוח הקטגורי שלעיל מבטל את תפיסת המחלוקת של חז״ל ואת הרעיון שכל פסקה הלכתית פתוחה תמיד לדיון חוזר . אם מצרפים לכך את המסר המופיע במבוא למורה נבוכים ,...  To the book