3. על הכלליות הסובייקטיבית של משפט הטעם

בדיעבד נראה כי כוונתו העיקרית של קאנט באנליטיקה של הנשגב היא להבליט את האינטרס התבוני במה שניתן אולי לכנות "היופי האין סופי . " אם חוויית היפה באה על ביטויה בפליאה על כך שסדר תכליתי מסוים תואם גילומים של סדר אפריורי , אזי , במעין השוואה , אפשר לומר שחוויית הנשגב באה על ביטויה בפליאה ( או התפעמות ) נוכח הגילוי כביכול של הסדר התכליתי האין סופי . אבל כפי שכבר נרמז , הדברים אינם מבוססים במידה מספקת . בנקודה זו יש גם מקום להצדיק את מבקרי קאנט , על טענתם בעניין נטייתו לסימטריה שיטתית , מה שעשוי להיראות כמלאכותיות . ביקורת זו מופנית כלפי תורת הסכמטיזם בפרט ושיטת העקרונות בכלל . אך ככל שניסינו ללמד סניגוריה על קאנט בהקשר זה , הדבר נראה קשה יותר כאשר מדובר באנליטיקה של הנשגב . קשה שלא להתרשם מן האופי הספקולטיבי של הדיון כאן . השימוש של קאנט במונחים "מתמטי" ו"דינמי" בהקשר של הדיון כאן אכן נראה ספקולטיבי מדי ככל שמדובר בכוונה לבסס את המשפטים על הנשגב . בשיטת העקרונות יש לפחות התייחסות לאלמנטים שיטתיים שכבר קיבלו את ביסוסם כאלמנטים כלליים והכרחיים במסגרת החלק הראשון של האנליטיקה , כלומר בחלק הדן ב...  To the book