פרק ח "אני חושב" והשיפוט האסתטי

בדיעבד אפשר לראות כי מה שנדון בפרק הקודם עשוי להבהיר , ולו במידת מה , דברים שקאנט אומר באותו סעיף מפורסם שבו הוא דן בדבר שאליו הוא מתייחס כאל המפתח של ביקורת הטעם ( סעיף . ( 9 נראה לי כי דווקא במקום זה רומז קאנט לעניין המרכזי שדנתי בו : והנה אם צורך הוא שהנימוק הקובע את המשפט [ משפט הטעם ] על אפשרות מסירה כללית זו של הדימוי יהיה סובייקטיבי בלבד , כלומר שייחשב ללא מושג של מושא , כי אז אין הוא יכול להיות אלא מצב נפש [ הדגשה שלי , [ המצוי ביחס כל כוחות הדימוי זה לזה , במידה שהם מייחסים דימוי נתון אל הכרה בכלל ( שם , עמ' . ( 49 מובאה זו מבטאת בקצרה את הרעיון האומר שהשיפוט האסתטי חייב להיות ביטוי של פעילות תודעתית המתייחסת באורח לא מודע למאפייני סדר באובייקט ההכרה . לפחות במבט ראשון נראה שרעיון אי המודעות תואם את מה שקאנט מציין כ"מצב נפש . '" ואולם נשאלה שאלה בדבר אפשרותו של מצב תודעה כזה . להלן אנסה אפוא לחשוף גופי הלכות שיטתיים נוספים העשויים לתמוך ברעיון זה בכללותו . פרק זה הוא המשך רציף של הדיון בסוף הפרק הקודם , הדיון שנסב על ה"אני חושב" וזיקתו לשיפוט האסתטי . ובכל זאת יש הבדל בין מה ש...  To the book