|
|
נחזור אפוא אל הבעייתיות היסודית המעסיקה אותנו בדבר הכושר הרצפטיבי של התודעה . ננסה לבחון את הדברים במונחי היסוד שבהם התנסחה לראשונה הדילמה האידאליסטית . נזכיר שוב כי לסובייקט המכיר יש פרצפציות שאותן הוא מדמה כתוצאה מגורם שהוא מחוץ להקשר הדעת . במילים אחרות , יש לו נתוני חושים אשר הוא תופס אותם כאילו יש להם גורם בלתי תלוי בו . ברור לנו גם שהאפשרות לדמות נתוני חושים אלה כ"חיצוניים" הכרחית לעצם ייסוד הסינתזה האובייקטיבית . עם זאת , כפי שראינו , אין לנו ערובה לכך שנתוני החושים , שהסובייקט מדמה בתורת מה שיש להם גורם מחוץ להקשר הדעת , הם אמנם כאלה . כלומר , אין כל מניעה עקרונית לכך שנתוני החושים האלה , הגם שהסובייקט תופס אותם כ"חיצוניים , " אינם אלא " פנימיים . " 4 לכאורה אפשר לטעון כי גם הערכה מוסרית אינה פעילות תודעתית קוגניטיבית . אך אני טוען שההערכה המוסרית כבר כרוכה בשיקול קוגניטיבי הקובע את הרלוונטיות או אי הרלוונטיות של ההתרחשות המסוימת להקשר המוסרי . 5 כפי שקאנט אמנם מדגיש בסתירת האידאליזם . ( 276 , B ) עכשיו — וכאן אנו ממשיכים — הבה נניח שיש סוג מסוים של תחושה , או הרגשה מיוחדת , אש...
To the book |
|
|