|
|
ראינו כי תנאי התודעה , שעל פיהם עשויה להיקבע האובייקטיביזציה של הקונטינגנטי , מחייבים חיתוכים או עיצובי דימויים בתוך תחומה של הסינתזה האובייקטיבית . מכאן אפשר ללמוד , על דרך של מעין ניגוד , שכל תוכן תודעתי קונטינגנטי אשר ייראה בעליל כלא משתייך לתחומה של הסינתזה האובייקטיבית , הוא סובייקטיבי . לשון אחר נתון כלשהו אשר ייראה בעליל ככזה אשר אי אפשר להחיל עליו את הקביעות הקטגוריאליות , הוא סובייקטיבי . אבל איך נדע ? כלומר מבחינה שיטתית , כל עוד אין בידנו הקריטריון שעל פיו ניתן לקבוע את ההבחנה בין צורה קונטינגנטית "חיצונית" ובין צורה קונטינגנטית " פנימית , " הכיצד נוכל לדעת שאנו מחילים על נתון כלשהו קביעות שאינן קטגוריאליות ? זוהי הנקודה שבה מטיל קאנט למערכה את ביקורת הטעם , או את ביקורת כוח השיפוט האסתטי . ההשערה היסודית היא , כאמור , שהשיפוט האסתטי מצד עצמו עשוי לציין ספיקות המבטאות את כושרה של התודעה לקלוט צורות קונטינגנטיות " חיצוניות . " אך השאלה היא כיצד עשוי רעיון זה להשתלב במסגרת השיטתית . כנקודת מוצא מגייס קאנט לכוחותיו מעין תחושה מסוג חדש — רגש הנאה ואי הנאה . ( Lust und Unlust ) א...
To the book |
|
|