פרק אחד עשר בין דיאלקטיקה להרמוניה

האדם הוא יצור דיאלקטי . קרע פנימי חודר את אישיותו בכל אחד מרבדיה . מקורו של קרע זה איננו במרד שמרד האדם ביוצרו , כפי שהטיפה התיאולוגיה הנוצרית מאז ימיו של אוגוסטינוס . על פי ההשקפה היהודית , לא האדם הוא אשר בחטאו ובמרדו גרם לפילוג הפנימי שבטבע האנושי . אדרבא , פילוג זה נרצה על ידי , 'ד והוא הוא המקור לגדלות האדם ולבחירתו כיצור כריסמאטי יחיד סגולה . גדלותו ואופיו היוצר של האדם נובעים מן הקרע הפנימי הטבוע בו ומהיותו שרוי בעצם ישותו במתח ובמבוכה מתמידים . העובדה שהפעילות היוצרת כרוכה בייסורים היא תולדה של סתירה זו , סתירה החודרת את מכלול אישיותו של האדם . הדיאלקטיקה היהודית , בניגוד להיגליאנית , לעולם אינה ניתנת ליישוב ולאיחוי , והיא מתקיימת ועומדת . היהדות מודה בדיאלקטיקה , הכוללת רק תיזה ואנטיתיזה , וחסרה את השלב ההיגליאני , שלב ההשלמה ההדדית . הקונפליקט סופי הוא , כמעט מושלם . רק הקב"ה הוא היודע כיצד ליישב ולהשלים . אנו איננו יודעים . ההשלמה המלאה היא חזון לאחרית הימים ' ) גאון וענווה , ' דברי הגות והערכה , עמ' . ( 211 דברים אלה עומדים בסתירה לטענתנו העיקרית בדבר הרמוניה בסיסית הקיימת ...  To the book