פרק שמיני משנתו החינוכית

בפרק זה נדון במשנתו החינוכית של הרי"ד , וכיצד משתקף בה נושא עיוננו - היחס בין הדיאלקטיקה וההרמוניה . נעיין תחילה בשני הקטעים הבאים : ... ולפעמים היה רבנו = ] הרי"ד ] צועק בכעס על התלמידים על שלא הכינו היטב הגמ' עם התוס , ' או על שלא הקשיבו היטב להבין על נכון את דבריו הנחמדים , ואף הזכיר פעם באחת מדרשותיו שהרצה בחג הסמיכה , שאין בדעתו לבקש מחילה מאלה התלמידים שבייש בשעת השיעור , כי על פי דין רשאי ומחויב הרבי לנהוג כן , אם כוונתו בזה לתועלת ולתכלית הלימוד , שידקדקו התלמידים יותר בהכנה ובהקשבה ( הרב צ' שכטר , נפש הרב , עמ' ט-י . ( בשעה שהצלחתי , במידה מרובה או מועטת , כמלמד ומורה במישור ' גדלות המוחין' - תלמידי קיבלו ממני הרבה תורה , וקומתם האינטלקטואלית התחסנה והלכה וגדלה במשך השנים שבילו בסביבתי - לא ראיתי ברכה מרובה במעשה ידי במישור החווייתי . לא עלה בידי לחיות עימהם חיים משותפים , להתדבק בהם ולהעניק להם מחום נפשי . דברי לא הציתו כנראה את שלהבת י-ה בלבות רגישים . חטאתי כמרביץ תורה שבלב , הנמסרת בכוח המעטת הדמות עד כדי ' קטנות המוחין ; ' אתי תלין משוגתי ' ) על אהבת התורה וגאולת נפש הדור...  To the book