הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא . כשהאדם מזדמן עם הא-ל לפונדק אחד הוא נתבע על ידי הא-ל להקרבה עצמית , המתבטאת במאבק עם יצריו הפרימיטיביים , בשבירת הרצון , בקבלת 'משא' טרנסצנדנטלי , בוויתור על חמדת בשר מוגזמת , בהסתייגות לפרקים מן הנעים והערב , ובהתמכרות אל המר המוזר , בהתנגשותו עם משטר חילוני ובכמיהותיו אל עולם פרדוקסלי שאינו מובן לאחרים . הקרב את קרבנך ! זהו הצו העיקרי הניתן לאיש הדת . בחירי האומה , מאותה שעה שגילו את האל , התעסקו בפעולת הקרבה מתמידה . הקב"ה אומר לו לאברהם : 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק' וגו' ( בראשית כ"ב , ב . ( כלומר , אני תובע ממך את הקרבן הגדול ביותר . אני רוצה את בנך שהוא יחידך וגם אהובך . אל תשלה את עצמך , כי לאחר שתשמע בקולי ותעלה את בנך לעולה , אתן לך בן אחר במקום יצחק . כשיצחק יישחט על גבי המזבח - תישאר גלמוד וערירי . שום בן לא ייוולד לך . הוויתך תתקפל בבדידות שאין כמותה . אני רוצה את יחידך שאין לו תמורה . כמו כן אל תחשוב , כי יעלה בידך לשכוח את יצחק ולהסיח את דעתך ממנו . כל ימיך תהרהר בו . אני מעוניין בבנך אשר אהבת ותאהב לעולם . לילות של נדודי ...
To the book