|
|
פיוט הוא שיר קודש שהוכנס לסידור התפילה היהודי . תחילתו של הפיוט הוא בארץ-ישראל במאות 6-4-ה ( פייטנים מוכרים : יוסי בן יוסי , אלעזר הקליר ) המשכו בבבל ( סעדיה גאון ) ולשיא פריחתו הגיע במאות 12-10 במערב אירופה . הלשון של הפיוט היא ביסודה מקראית , אך קיימים בה יסודות מרבדים אחרים כמו לשון חז"ל והתפתחות עצמית . שפת הפיוט היא קשה ומורכבת , מילים רבות נוצרו לצורך חריזה ולא בהתאם לכללי הדקדוק . דוגמאות : התש ! יר במשמעות של נתן תשורה - יצירת פועל לצורך חריזה עץ במקום יעץ - יצירת פועל שלא על-פי גזרתו , אלא לצורך חריזה פץ במקום פצה - יצירת פועל שלא על-פי גזרתו , אלא לצורך חריזה בהר במקום הבהיר - החלפת בניינים מהפעיל לקל . אזן במקום האזין - החלפת בניינים מהפעיל לקל . פיוטים נתחברו גם בתקופות מאוחרות יותר ובמרכזים שונים , כגון פיוטי תימן ( רבי שלום שבזי . ( הפיוטים נחלקים על-פי ייעודם .
To the book |
אלחנן זינגר
|
|