|
|
במאה החמישית לפנה"ס ( זמן הממלכה הפרסית . ( השפה הארמית הייתה שפה בינלאומית מהודו ועד כוש ( סודן של היום ) כמו האנגלית של ימינו ( לפניה הייתה האכדית . ( היהודים , שחזרו מגלות בבל אחרי הצהרת כורש , דיברו ארמית והביאו את הארמית לארץ-ישראל . מתקופה זו שמשה הארמית שפת היהודים לצד העברית ( ד ! יגלוסיה ) . העברית הייתה שפת החכמים והמשכילים ( שפה רשמית , ( ואילו הארמית השפה הנפוצה , שפת הדיבור בחיי היום יום ( הלשון המדוברת . ( הכתב העברי שבו אנו משתמשים התפתח מן הכתב הארמי והחליף את הכתב העברי הקדום . שמות החודשים בלוח השנה הם יבוא מבבל - תש"רי , מר חשוון , כסלו , טבת וכן הלאה . עד גלות בבל לא היו לחודשי השנה שמות , והם נקראו החודש הראשון , החודש השני , החודש השלישי וכן הלאה . להלן מילים שחדרו לעברית מן הארמית : עובדה , סברה , לקוח , תלת , בר , אסמכתא , הווה אומר , מחד גיסא ... ומאידך גיסא , תרתי מש"מע , חוכא ואטלולא ( צחוק ולעג ) ותו לא ... מילים שמסתיימות בנ' סופית כמו : ארוסין , נישואין , עתיק יומין . הערה :
To the book |
אלחנן זינגר
|
|