בשבתו כמטכ"ל

המאבק הקשה בטרור אילץ אה המדינה לנקוט אמצעים קשים נגד המחבלים . אחת הסנקציות הנפוצות היתה הריסת ביתו של המחבל או אטימתו . הפעולה בוצעה מכוח סמכות שהוענקה למפקד הצבאי בתקנות ההגנה ( שעת חירום , ( ומקורה בחקיקה בריטית מימי המנדט , שבאה כמענה לגל הטרור הערבי של השנים . 1939-1936 התקנות נשארו בתוקפן לאחר קום המרינה , וכעת נשלפו מהמגירה . במקרים רבים אישר בית המשפט הריסה או אטימה , אם כי נפגעו בכך כל 256 דיירי הבית , לרוב בני משפחתו של המחבל . התקדים נקבע עוד בתקופת שמגר , והוחל גם בתקופת ברק . עם זאת , הצבא הגביל בדרך כלל מראש את ההריסה לאותו חלק מהבניין שבו התגורר המחבל , כאשר לרוב התגוררו עמו שם חלק מבני משפחתו הקרובים . כך היה , למשל , במקרה שנידון בעתירה "ג'נימת נגד אלוף פיקוד מרכז . " מדובר במחבל המתאבד שהתפוצץ בקפה "אפרופו" בהל אביב במרס , 1997 הרג שלוש מיושבות בית הקפה ופצע עשרות . ג'נימת התגורר בכפר צוריף בבניין שהיו בו כמה דירות , ובדירתו שלו גרו עמו אשתו וארבעת ילדיו . המפקד הצבאי החליט על הריסת דירתו של המחבל , בלי לפגוע בדירה הסמוכה , שבה התגוררו אחיו ובני משפחתו . החלטתו אושרה...  To the book