ההתנגדות לניסויים בבעלי חיים צמחה מתוך ההתארגנות למניעת התאכזרות לבעלי חיים באנגליה של המאה השמונה עשרה . מקורה הראשוני של התביעה היה בחוגי האצולה , החברה הגבוהה , חוגי הספרות והכנסייה , והיא נועדה לחנך את ההמון , בעיקר הפרולטריון העירוני המתהווה , ולגמול אותו משעשועים אכזריים של קרבות דמים בין בעלי חיים ששוסו זה בזה . ציד שועלים וחיות בר לא נכלל כמובן בדאגה נאצלת זו . ההתנגדות לניסויים במאות השמונה עשרה והתשע עשרה הייתה , אף היא , מבוססת בעיקרה על הרתיעה מן האכזריות שהייתה כרוכה בניתוחים בחי , והחשש שפעילות זו של רופאים וסטודנטים תקהה את רגישותם לסבל ותגרור בעקבותיה אדישות לסבלם של החולים . בהמשך חברו לדאגה זו התנגדות לגישה המכניםטית של הביו רפואה הניסויית המתהווה , שמקורה בחוגים ספרותיים , ובקרב הכמרים והרופאים הוותיקים , והערעור על תועלתם של ניסויים מסוג זה . יש המציינים את התנגדות האצולה כמונעת , בחלקה , על ידי החשש לכרסום במעמדה בגלל המעמד המתהווה של המדענים והיוקרה שהם רוכשים . המעורבות של נשים בתנועות אלה ראויה לציון מיוחד ונזקפה לרגישותן המוסרית הגבוהה יותר , בעיקר לדעת המתנגדי...
To the book