מבוא

השימוש בבעלי חיים לצורכי מחקר ושיפור בריאות האדם ידוע יותר מאלפיים שנה . אריסטו 322-384 , Aristotle ) לפנה"ס , ( הפילוסוף היווני וחוקר הטבע , תלמידו של אפלטון ומורו של אלכסנדר הגדול , ניתח בעלי חיים וביצע בהם ניסויים כדי להבין את מבנה גופם ופעילותו . כך עשו גם הרופאים היוונים האלכסנדרוניים , הירופילוס , Herophiius ) בערך . 260-330 לפנה"ס ) וארסיסטרטוס 245-304 , Erasistratus ) לפנה"ס ) ותלמידיהם שנמנו עם הרופאים ה'פילוסופים' או ה'דוגמטיסטים , ' וטענו כי תחום הרפואה מחייב את הכרת עולם הטבע ופעולתו . לעומתם , רבים מן העוסקים ברפואה המסורתית ( אמפיריציסטים , ( empiricists - שנהגו לטפל בחוליהם בדוכני שווקים , התנגדו לניתוחים בכלל בטענה שפילוסופיה וניסויים בבעלי חיים אינם רלוונטיים לרפואה הלכה למעשה . בה במידה הם דבקו באיסור המצרי והיווני הקדום לנתח גוויות אדם ואנשים חיים . ( vivisection ) לדעתם של האמפיריציסטים , הטיפול הרפואי חייב להתבסס על תצפיות בחולים בפועל ועל ניסיון מצטבר בעקבות התרשמות ממידת יעילות הטיפול . היפוקרטס 377-460 ) לפנה"ס , ( הנחשב כיום ל'אבי הרפואה , ' ביטא גישה זו בספרו ...  To the book