הצופה בן-זמננו

הצופה בן-זמננו - בתחילתו של האלף השלישי - הוא כבר למוד ניסיון במידה רבה , והוא יודע על פי רוב שהבנת אמנות תדרוש ממנו מאמץ גדול יותר מזה שהוא מורגל אליו באולם התאטרון . הרי במאה השנים האחרונות הוא נאלץ כבר להתמודד עם תנאים רבים , שהיו בעיניו בלתי-מתקבלים על הדעת כאשר פגש בהם לראשונה . בראשית המאה 20-ה הוא נדהם לראות ציור של אישה צהובה עם צוואר ירוק ועיניים אדומות , והתקשה לקבל את ההסבר שציירים אינם מחפשים מציאות חיצונית , אלא שואפים לתת ביטוי למציאות פנימית בצבעים שמגדירים רגשות ומצבים נפשיים , ולאו דווקא אובייקטים קיימים במציאות . כשהפתיעו אותו עם ציור שכולו ריבועים בצבעים כחול , צהוב , אדום , שחור ולבן , היה עליו ללמוד שציירים מנסים להבין את היסודות ואת העקרונות שמהם בנוי העולם הנראה , שהוא כאוטי ומורכב למדי . במפגשו המביך עם הציור הלא-פיגורטיבי כבר הסבירו לו שאמנים אינם חייבים להיות נאמנים למציאות הנראית , אלא יכולים , כמו במוזיקה , להביע מסרים מופשטים . במחצית המאה 20-ה כאשר הקהל למד לקבל כאמנות גיבוב של התזות צבע פרועות וחסרות כל סדר , הוא התוודע לאפשרות של אמנות המתעמתת עם שאלת המ...  To the book