לסיכום ולקינוח

דומני כי ברור לכול שההגייה הברורה והווירטואוזיות ההגייתית נחוצות ביותר לאלה שמקצועם כולל דיבור ( אמנותי או אחר ) בפני קהל . אשר לזמרה , אם נותר עדיין ספק בלבו של מישהו בדבר נחיצותן של המילים לצורך ההבעה המוזיקלית ( כפי ששואל אהוד מנור , " מי בכלל מקשיב למילים , ( ... " להלן ציטוט מיומנו של המלחין פרנסיס פולנק המתאר את דרכו להלחין שירים : כאשר אני בוחר שיר שהלחן והמוזיקה שלו עתידים להיקלט בהכרתי רק חודשים לאחר מכן , אני בוחן אותו תחילה על כל ההיבטים שלו . אם זהו שיר של אפולינר או אלואר , אני מייחס חשיבות גדולה גם לאופן שבו הוא מונח על הנייר – לחללים , לשוליים . אני מדקלם את השיר לעצמי פעמים רבות , אני מקשיב , אני מחפש מקומות תורפה . לעתים אני מסמן באדום את המקומות הקשים . אני מסמן את מקומות הנשימה . אני מנסה לגלות את המקצב הפנימי של כל שורה , מקצב שאינו בהכרח מה שחושבים בפעם הראשונה . רק אז אני מנסה לחבר לזה מוזיקה . . Bernac , 1977 : 11 ) התרגום וההדגשות שלי , רל"י ) הקטע הזה מופיע בספרו של פייר ברנק , הזמר שהיטיב כל כך לשיר את שירי פולנק , ואת זמרתו ליווה המלחין פעמים רבות בהופעות משו...  To the book