|
|
האנפוף מוכר כגורם שלילי , בלתי-מודע ובלתי-רצוי . לצערי הוא נפוץ בארצנו יתר על המידה . בדרך כלל נגרם האנפוף ( דיבור 'דרך האף ( ' מ'עצלות וילונית' – החך הרך נמצא נמוך מדי בעת הדיבור , וחלק מצלילי הדיבור יוצאים החוצה גם דרך האף . בשל כך הצליל נשמע לחוץ , והדיבור אינו ברור . אצל רוב הדוברים נובעת תופעה זו מהגייה כללית רשלנית , מפתיחה בלתי-מספקת של הפה ומ'חוסר תמיכה' של האוויר . ראשית , יש להפנות את תשומת לבם של המאנפפים לבעיה ( רובם אינם מודעים לבעיה , ולו רק בגלל נפוצותה של התופעה בתרבות הדיבור שלנו . ( רצוי אפילו להקליט את דיבורם , אם יש צורך לשכנעם בקיומה של הבעיה אצלם . שנית , עליהם לבצע תרגילים המעוררים את פעילותו של אזור החך הרך . לתרגילים האלה יש להקדים הסבר על אודות ההבדל בתחושה שבין חך גבוה לחך נמוך . אפשר לומר להם כי המצב הסגור הקיצוני של החך הוא מצב של בליעה ; עליהם לבלוע רוק ולחוש את סגירת אזור הלוע . אחר כך יש לשאוף אוויר תוך כדי הבעת ' תמיהה' ולחוש את החך הרך מתרומם . באותה העת מומלץ לעמוד מול מראה ולהאיר היטב את הלוע . הדבר מאפשר לראות את החך הרך והענבל בעת פעולתם ולתרגל עלי...
To the book |
|
|