ה. היחס להבעות הרגשיות של ההגיים

יוליוס היי ייחס לכל הגה תכונה הבעתית הקיימת בשפה הגרמנית . הוא הניח כי בראשית ימי הדיבור האנושי השמיע האדם הגיים ונהמות אשר שימשו להבעת רגשות מסוימים , ובדרך זו החלו להיווצר השפות השונות . את ההגיים האלה מכנה היי " הגיים קדומים" . ( Urlaute ) הוא סבר שיש בהם משהו אוניברסלי הנמצא ביסוד השפה , ולכן הם מביעים רגשות אימננטית . אף שחלק מהגדרותיו הפונטיות של היי ומהנחות היסוד שלו אינן רלוונטיות תמיד , סברתי כי בכל זאת יש טעם בהתאמתו של העיקרון הזה לשפה העברית ; שכן השימוש בקול נעזר רבות בפעילותו ובכוחו של הדמיון . זה המקום לציין כי בימינו , ככל הנראה בהשפעת תנועת ' העידן החדש' ( ניו אייג , ( ' הגיעו אל המערב תורות העוסקות בהשפעת הצלילים ( לרבות הדיבור ) על הנפש . חלקן מבוסס על תורות מזרחיות ( הודיות ואחרות , ( אך גם חלקים מתורתו של רודולף שטיינר – ( Steiner ) האנתרופוסופיה – עוסקים בהבעה הגופנית-ריתמית של ההגיים הדיבוריים ובקשר שבין הגיים מסוימים לבין מצב Hey , 1971 : 19 , 37 10 11 לפיכך חשוב לראות בדימויים או בהגדרות הללו אמצעי המחשה בלבד , לא קביעות מדעיות כלשהן . נפשי . גם תורת הקבלה עוסק...  To the book